פסק-דין בתיק עפ"ת 41494-12-11

ביום 25.10.09 בסמוך לשעה 19:30 נהג המערער אופנוע בהרצליה והתקרב למעבר חציה בכביש המחולק באמצעות אי-תנועה.

הנפגעת בתאונה חצתה את הנתיב המקביל לנתיב שבו נהג המערער, הגיעה לאי-התנועה והמשיכה בהליכתה על חלק הכביש שבו נהג המערער.

המערער לא הספיק לעצור את אופנועו, החליק עמו והאופנוע, לאחר שנפל ארצה, פגע במתלוננת, אישה לא צעירה, וגרם לה שברים קשים בקרסול רגל ימין וגם בידה הימנית, שהצריך ניתוחים ואשפוז לתקופה לא קצרה, למשך כשבוע ימים.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, קבע שהמערער התרשם בנהיגתו במקום המוכר לו, צריך היה לצפות את ירידתה של הנפגעת לכביש. בית משפט קמא עמד בהכרעת דינו תוך ציטוט פסיקתו של בית המשפט העליון באשר לחובת הציפיות הקיימת מנהג רכב כאשר הוא מתקרב למעבר חצייה. הצורך שלו לצפות אפשרות שגם ממקום מוסתר שם יגיע הולך רגל.

בית משפט קבע שהוא מקבל את עדותה של המתלוננת, אשר סיפרה שהמשיכה וירדה למעבר החצייה לאחר שהביטה ולא ראתה אורות של רכב מתקרב אל מעבר החצייה, הספיקה ללכת על מעבר החצייה שני צעדים, ואז נפגעה מאחד משני אופנועים, אשר התקרבו למעבר החצייה.

באשר להתנהגותו של המערער, בית המשפט, לאחר ששמע את עדותו ולאחר שעיין באמרתו במשטרה ת/1, ולאחר ששמע עדת הגנה שהלכה בסמוך לנפגעת במעבר החצייה, קבע בית המשפט שהתנהגותו הייתה רשלנית.

מדברי בית המשפט בסיפא להכרעת הדין " היה על הנאשם לצפות כי יש מי שחוצה ומתכוון לחצות את מעבר החצייה, ויאט את מהירותו כדי שיוכל להגיב לסכנה הנשקפת להולכי הרגל מנסיעתו. אילו פעל כך הנאשם, התרחשות התאונה הייתה נמנעת".

ב"כ המערער טוען שהרשלן באירוע הייתה הולכת הרגל, אשר גם לא צייתה להוראות תקנות 110-111 לתקנות התעבורה, הקובעות את חובתו של הולך רגל להיזהר בעת חצייתו כביש, לרבות, תוך שהוא עושה שימוש במעבר החצייה המיועד להולכי הרגל. רשלנותו זו מנתקת את הקשר הסיבתי ובין התוצאה לבין רשלנותו של המערער, אם התרשל, לטענתו של המערער כלל לא התרשל, אלא פעל כפי שחובת הציפיות מחייבת אותו וכפי שהוראות הדין מחייבות אותו.

אינני מסכים עם ב"כ המערער. בנסיבות האירוע, כאשר כפי שאמר בית משפט קמא, המערער הגיע למעבר חצייה בשעת ערב, בחשכה, כאשר הוא מכיר את המקום ויודע שיש מעבר חצייה, כאשר הוראות הדין מחייבות אותו לנהוג בהתקרבו למעבר חצייה באופן שכל מה שלא יעשה הולך רגל בלתי צפוי בירידה אל הכביש, יוכל הוא למנוע תאונה, אין ספק שהמערער אחראי לתאונה.

אף אם הולכת הרגל תרמה מרשלנותה להתרחשות האירוע, מן המפורסמות שאין רשלנות תורמת במישור האזרחי כדי לפגוע באחריות במישור הפלילי, אלא אם כן מדובר ברשלנות רבתי, שאין המתרשל יכול לצפות.

הנני אפוא מוצא לנכון שאין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, שהיא נכונה בנסיבות המקרה, ואדחה את הערעור על הכרעת הדין.

גם לעניין העונש, מקום ותוצאות התאונה היו קשות, מקום והעבירה של גרימת תאונה במעבר חצייה הינה עבירה חמורה, בשום פנים ואופן לא ניתן לומר שעונש פסילה של שישה חודשים, כפי שהטיל בית משפט קמא על המערער, הינו עונש בלתי מידתי, מוטעה או שגוי.

הערעור נדחה.

המערער יפקיד את רישיונו עד יום 15.02.12 במזכירות בית המשפט לתעבורה בתל-אביב תקופה שנשא בפסילה, מהתקופה שנותרה למערער לרצות.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' שבט תשע"ב, 02/02/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: